בן הניה ויהודה, נולד בשנת 1910 בעיר פביאניץ ליד לודז', פולין. בימי מלחמת-העולם הראשונה שירת האב כקצין בצבא הרוסי וקיבל אות-הצטיינות. עם תום המלחמה לא רצה להקים מחדש את מפעליו התעשייתיים שנהרסו במלחמה ובשנת 1922 עלה עם משפחתו לארץ. הנער, שהיה אז בן 12, גדל ביפו, מקום מגורי אביו, ונאלץ כעבור שנים מעטות לצאת לעבודה בפקידות ובמסחר כדי להיות לעזר להורים ואת לימודיו דחה לערבים וללילות. זמן-מה היתה לו בתל-אביב חנות-מכולת משלו, אחר-כך עבר לעבוד בצרכניות ובסוף ניהל סניף של הצרכניה בגבעתיים. בזמנו היה חבר הנהלת התאחדות הסוחרים בתל-אביב-יפו. במאורעות 1929 היה בין המגינים על היישוב היהודי ביפו. במלחמת-העולם השנייה היה סגן מפקד גדוד ה', גוש דן, של הג"א.

מאז החלטת עצרת האו"ם על חלוקת הארץ, בחודש נובמבר 1947, יצא בקביעות לתפקידי שמירה ושירת בחטיבת "קריתי". הוא ידע מראש כי "נצטרך לשלם ביוקר רב מאוד בעד חירותנו" (מדבריו ביום החלטת האו"ם). ולשמירתו האחרונה יצא בדחותו אזהרת חבר במלים אלה: "אם אני אברח יהיו הערבים אצלי בבית". ובמילוי תפקידו זה נפצע קשה בקרב על כפר ענה ביום ד' בסיוון תש"ח (11.6.1948) ומת מפצעיו. שמעון-אהרן הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק. הניח אחריו אישה מרים, ושלושה בנים.